המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעת שיבוב.

העובדות בקצרה:

ביום 9/10/03 נפגע מר דוד לוי בתאונת דרכים (להלן: "הנפגע").

התובע שילם לנפגע תגמולים כתוצאה מאותה תאונת דרכים וביום 15/7/10 הגיש את תביעת השיבוב לבית המשפט.

העילה על פי כתב התביעה, היא עילה של שיבוב מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. לחילופין, תביעה מכוח העילה ההסכמית, על פי ההסכם בין הצדדים.

קדם להגשת התביעה משלוח דרישה ביום 27/10/09 מטעם התובע אל הנתבעת וזאת מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ונדרשו על ידי התובע תשלום 100% מן התגמולים, כעולה ממכתב הדרישה שנשלח.

הנתבעת שילמה בחלוף כ- 55 ימים התשלומים שהודתה בהם, ואשר נערכו וחושבו בהתאם להסכם ששרר בין הצדדים.

לטענת התובע, ההסכם בוטל ומשכך, שלח דרישתו על מלוא סכום הנזק.

ביום 19/4/12 הוכרעה שאלת החלת ביטול ההסכם על ידי בית המשפט העליון, במסגרת רע"א 8354/11 המל"ל נ' חנין ארטור.

על פי קביעת בית המשפט העליון, ביטול ההסכם יחול מכאן ואילך ואינו חל על תאונות אשר התרחשו לפני מועד הביטוח. מכאן, אין עוד עילה למוסד לביטוח לאומי, אלא לפי הוראות ההסכם, דהיינו, שההסכם במקרנו חל ועל הצדדים לפעול על פיו.

מתברר, כי העילה היחידה שנותרה היא, עילה על פי ההסכם, אך הדרישה ההסכמית מולאה במלואה ושולמו כל הכספים, עוד בטרם הגשת התביעה.

הריבית ההסכמית:

המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא מחלוקת בדבר הריבית ההסכמית, שכן על הנתבעת היה לשלם את הדרישה תוך 45 ימים מיום משלוח הדרישה, אך התשלום בוצע אחרי 55 ימים מיום משלוח הדרישה ומשכך, תתווסף, לטענת התובע, ריבית הסכמית ע"ס 5,476 ₪.

במקרנו זה, במכתב הדרישה, לא צוין כי במידה והנתבעת רואה את עצמה מחויבת להוראות ההסכם, דרישה זו, תחייב את הנתבעת במישור הוראות ההסכם.

משמעות אמרה זו, היא כשם שהתובעת מציינת בכתב התביעה טענות חלופיות, הן דרישה על פי הוראות החוק ולחילופין דרישה על פי הוראות ההסכם, היה על התובע, במסגרת דרישתו ולאור המחלוקת הידועה לשני הצדדים בדבר תחילת מועד ביטול ההסכם, היה צורך שמכתב הדרישה יכלול את הדרישה המלאה ואף יזהיר את הנתבעת, שאם היא בוחרת לשלם לפי הוראות ההסכם, יש לראות את הדרישה, לחילופין כהוראה שמפעילה את מנין הימים לצורך הריבית ההסכמית. הדרישה כללה אך ורק הפרשי ריבית והצמדה כחוק ומועד תשלום לפי המסלול של הוראות החוק, בהתאם לסעיף 328 ולא דרשה את הפעלת ההוראה לחילופין מכוח הוראות ההסכם.

אין בכך כדי לפסול שבמקרים מתאימים, לראות את הדרישה בהתאם לסעיף 328 בנסיבות מתאימות, גם כמפעילה את הוראות ההסכם. אך במקרנו זה, הגעתי למסקנה, כי הדרישה המקורית והבסיסית שנשלחה, היתה על פי הוראות החוק ולא כדרישה לפי הוראות ההסכם.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בעניין הריבית ההסכמית, אני סבור, כי דין התביעה להידחות, מנימוקים הקשורים בהתנהלות התובע וחובת תום הלב ומנימוקים ענייניים לעניין שלילת הפיצוי המוסכם (הריבית ההסכמית).

א. התנהלות התובע וחובת תום הלב:

לטעמי וממספר הנימוקים שהובאו להלן, אני סבור כי מכוח התנהלות התובע והפרת חובת תום הלב, ראוי לשלול את הריבית ההסכמית ואלה הנימוקים במישור זה: